עד לפרק ט"ז, כל המאורעות בחיי אברם התנהלו לפי המתוכנן ובהכוונה אלוהית גלויה ושיאם בפרק הקודם (ט"ו), בהבטחה שניתנה לאברם בברית בן הבתרים: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (פסוק יח).
לאחר הבטחת הזרע, היינו מצפים לסיפור לידה פשוט, לא כך? אז לא בדיוק... מנקודה זו אנו הולכים לפגוש מוטיב חוזר בסיפורי האמהות (שרה, רבקה, רחל ולאה) והוא מוטיב העקרות. מוטיב זה יצטרף אל קשיים ומכשולים שתלמדו בסיפורי האבות (אברהם, יצחק ויעקב) עד להתהוות עם ישראל.
שאלה למחשבה שבה נדון בהמשך היא מדוע בחרו סופרי המקרא (תנ״ך) להציג את האמהות כעקרות וכיצד מוטיב זה יכול להעצים את הסיפור?
בפרקים ט"ז, י"ח ו־כ"א ניכנס אל תוך ביתו של אברהם: שתי נשים, שני בנים, הבטחות אלוהיות ויחסים משפחתיים מורכבים. דרך עיניהן של הדמויות ונעמיק במוטיבים מרכזיים כמו עקרות ולידה ניסית, מאבק בין יורשים, בחירה אלוהית וצחוק שרה, כדי להבין כיצד סיפור זה משקף תהליכים משפחתיים ולאומיים רחבים.